פנייתה של התנועה ההיפר-ציונית הבינלאומית "בעד ארצנו" לרגל צום י"ז בתמוז
ביום י"ז בתמוז הרומאים פרצו את חומות ירושלים. שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב, בית המקדש הועלה באש, וירושלים נכבשה כליל. אולם, היום רק המעטים זוכרים, כי המצור שהסתיים בפריצת החומות בי"ז בתמוז, נמשך שלוש שנים תמימות. במהלך תקופה זו היהודים התרגלו לחיות במצור. הם ניהלו חיים רגילים למדי, למדו, הלכו לעבודה, התחתנו, התגרשו, עסקו במסחר וסברו, שכך זה יימשך לעד, ושלרומאים המצב הזה ימאס ביום מן הימים, והם פשוט יעלמו.
היהודים שכחו, שכל מצב של הגנה, אם הוא לא הופך למתקפה, במוקדם או במאוחר מסתיים בתבוסה..
המצב של היום במדינת ישראל מזכיר את ירושלים הנצורה. התרגלנו לעובדה, כי הערבים חוסמים ונוצרים אותנו. אנחנו מנסים לחיות חיים נורמליים, ולא לשים לב למלחמה המקיפה אותנו. ה"שמאלנים" שבינינו חושבים שיום אחד הערבים יסירו את המצור ויעזבו, או אפילו ירצו להתיידד איתנו. ה"ימניים" – שבמצב הזה אנחנו נוכל להימצא לנצח נצחים...
אך אל לנו לשכוח, כי כל מצור שלא הופך למתקפה, מסתיים במאורעות הדומים למה שהתרחש בי"ז בתמוז, ולאחר מכן המצב מחמיר כפי שאירע בט' באב.
עלינו לצאת מחומות העיר ולפגוע באויב. רק כך נצליח לגבור עליו, ולהפוך את היום הזה לעד ליום אבל בצד האויב. אם המלחמה לא תסתיים בתבוסת האויב – היא תסתיים בתבוסתנו.
הרב אברהם שמולביץ
יו"ר התנועה ההיפר-ציונית הבינלאומית "בעד ארצנו"
מזכירות התנועה
